עבדתי בחנות טכנולוגיה לנייד כאשר microUSB החלה את הדומיננטיות האיטית שלה במערכת האקולוגית הניידת. כל מי שעבדתי איתם בזמנו הסתכל בקיר האדיר של מחברי חבית, תקעי פלסטיק מוזרים עם פיסות נחושת בצדדים, והתקעים הענקיים האלה של 20 פינים עם דרגות שוות של שנאה. MicroUSB שינה את כל זה, ובסופו של דבר אפשרו כמעט לכל טלפון וטאבלט להשתמש באותו מחבר במהלך השנים האחרונות.
זו הייתה ריצה טובה, אבל אחרי השימוש במה שבא אחרי microUSB בשבועות האחרונים, אני סוף סוף מוכן להיפרד מהיציאה הזו שמשנה את התעשייה ולקדם את ה-USB-C כדרך העתיד.
זה לא היה כל כך מזמן, די לא התרשמתי ממחבר ה-USB החדש הזה. היציאה גדולה פיזית מ-microUSB, גזע המחבר המרכזי בתוך הקצה הנשי של היציאה נראה שביר, ומעולם לא הייתי חלק מהקבוצה שמוצאת חיבור של כבל microUSB מתסכל. בעוד שמפרט ה-USB-C כולל כמה דברים מרגשים להעברת נתונים וטעינה, אף אחד מהדברים האלה לא השפיע עליי באופן אישי. אני כבר משתמש ואוהב Quick Charge 2.0, ומכיוון שאני גר במקום שבו קיים 802.11ac Wifi ו-LTE במהירות גבוהה זורם בחופשיות, רק לעתים נדירות אכפת לי ממהירות ההעברה של חיבור ה-USB שלי.
החוויה לא הייתה מהפכנית ולא מרעישה. רק כבל ויציאה, כמו האלפים שבהם השתמשתי לפניו.
אני גם לא מעריץ ענק של הכבל בתדירות הגבוהה ביותר בהשוואה ל-USB-C. יש לי יותר מהחלק ההוגן שלי בחומרה של אפל, ובאופן אישי אני לא סובל כבלי Lightning. הכבלים שאפל כוללת עם החומרה שלהם הם לרוב זולים ועשויים גרוע, ואפילו לכבלי Lightning הנחמדים יש מחברים שבירים בצורה מסוכנת. שברתי יותר מחברי Lightning ממה שאני רוצה להודות, בין אם בגלל תאונה וסרבול או בנייה לקויה. לשם השוואה, שברתי הרבה פחות כבלי microUSB ומשתמש בכבלים האלה בתדירות גבוהה יותר מאשר ב-Lightning.
למרבה המזל, אני יודע עכשיו את האמת על USB-C. במהלך השבועיים האחרונים השתמשתי ב-OnePlus 2 וב-Asus ZenPad S 8.0 כמעט אך ורק. שילוב USB-C זה חייב אותי להחליף את הכבלים שבהם אני משתמש ברחבי הבית וכשאני נוסע עם הציוד המתאים, מה שעשיתי מיד. לא ממש שמתי לב להבדלים בשימוש שלי בהתחלה. חבר את הכבל כשהייתי צריך אותו, נתק אותו כשסיימתי. החוויה לא הייתה מהפכנית ולא מרעישה. רק כבל ויציאה, כמו האלפים שבהם השתמשתי לפניו. כמו כן, לאף אחד מהמכשירים שבהם אני משתמש כרגע אין שום קסם נוסף שיהפוך את USB-C למיוחד בעתיד. אלו בעצם יציאות USB 2 בחומרה ללא יכולות טעינה מהירה או מהירויות העברה מהירות יותר, כך שזה ממש לא נראה לי כמו עניין גדול.
תמונה 1 מתוך 3
באמצע השבוע השני הייתי צריך להוריד משהו מה-Samsung Galaxy S6 edge שלי, ובאינטראקציה הזו הבנתי כמה דברים שונים. לקח לי שני ניסיונות להכניס את כבל ה-microUSB ליציאה, ולאחר מכן הוצאתי מיד את הכבל כדי לבדוק את היציאה כי זה לא הרגיש שהכבל יושב כמו שצריך. כשחיברתי את הכבל מחדש הכל היה בסדר, אבל החיבור עדיין הרגיש לי רופף ודקיק. כבר הפכתי לממיר ל-USB-C.
חלק גדול ממה שמייחד את המחבר הזה הוא העיצוב הפנימי שלו. המחבר הסגלגל הוא לא רק מעט רחב יותר וגבוה יותר מ-microUSB, אלא גם ארוך יותר. הכנסת יציאה זו לטלפון או טאבלט נתקלת בלחיצה פיזית בכל פעם, ומיקום הישיבה אומר מעט מאוד התנודדות. אתה, למשל, לא תוכל להטות את המחבר למעלה או למטה ולראות איך החומרה שלך מפסיקה לרשום חיבור. פיני המחבר נמצאים משני צידי הגבעול המרכזי בחלק הנשי של היציאה, כך שברגע שהוא מחובר הוא נשאר כך.
שבריריות היא לא כמעט דאגה גדולה עבורי לאחר השימוש במחברים האלה בשבועות האחרונים, אבל זה עדיין משהו שאני נזהר ממנו. חיבור ה-USB-C ב-OnePlus 2 מוצק. מעט מאוד התנועעות ובמובנים רבים יותר מוצק מרוב חיבורי ה-microUSB שקיימים. הרבה מזה קשור למסגרת המתכת ולמיקום היציאה. ל-ZenPad S 8.0, לעומת זאת, יש מסגרת פלסטיק מעוגלת והיציאה מרוחקת ימינה. לגרסה הזו של היציאה יש הרבה יותר התנועות, ומרגישה כאילו נפילה טובה על הכבל תניב את אותו סוג של שבירה כמו microUSB. מכיוון שתהיה המון חומרה עם היציאה הזו בעתיד הלא כל כך רחוק, ברור שהאיכות הכללית תשתנה עבור חלק.
השורה התחתונה היא כזו - אני מתעניין הרבה יותר בכך ש-USB-C ישתלט על העולם בימינו. אני אוהב את הדרך שבה הכבל מרגיש כשהוא יושב ביציאה, וכשנתחיל לראות יציאות USB-C בטלפונים עם מפרט ה-USB 3.1 מאחוריו, הדלתות ייפתחו לכמה תכונות חדשות מעניינות. כנראה שגם נתחיל לראות יותר בדרך של אביזרי USB סטנדרטיים, אבל זה עניין אחר ליום אחר.