אמנם יש שם כמה משחקי מוזיקה שונים עבור פלייסטיישן VR, רובם הם סוג של מכונת תיפוף רגילה שמנסה להוסיף טוויסט מעניין של VR. Electronauts, לעומת זאת, משיג את הטוויסט הזה. עם חזותיים מדהימים ומגוון פעימות לשחק איתם, המשחק הזה - אם כי אני לא בטוח אם המשחק הוא המשחק מילה נכונה - משתמש ב- VR כדי ליצור מעבדת ערבוב שכמותה שרק דאפט פאנק דמיין אי פעם בכרום שלהם קסדות.
הנחת היסוד היא פשוטה, אני חושב, שמהזמן שלי במשחק נראה שהיא נטולת כל כוונת משחק אמיתית. אל תחשוב על זה כעל משחק עם רמות, או ציון, אלא יותר חווית מוסיקה אינטראקטיבית, סיכוי להיות יצירתי עם דוגמאות, פעימות ואפילו הוויזואליות המטורפת סביבך.
עם מאמץ מינימלי או רקע מוזיקלי קל להרגיש שאתה יוצר משהו מהנה שתרצה לחלוק עם אחרים.
Electronauts הוא חזותית מגרש משחקים סייבר-פאנק. הרבה צבעים עזים והנושא הכללי של המוזיקה שאתה מתקשר איתה הוא בעל אופי אלקטרוני. אתה יכול להישען לכל כיוון של הספקטרום הזה, אבל ברור שיש נושא. ההדרכה הראשונית מסבירה שאתה נמצא במסע מוזיקלי של יצירתיות והבעה, ומתחיל אותך עם מסלול מוקדם שאתה מתקשר איתו. הפלטפורמה הצפה שאתה עומד עליה, וכן אני מתכוון לעמוד כי Survios דאגה כשאתה מסתכל למטה אתה רואה גוף שלם, מוקף על ידי 3 תחנות המאפשרות לך לקצוץ ולשנות כמעט כל דבר מה שִׁיר. פריסה של שלוש תחנות זו מאפשרת לך לשנות את השירה, את הוויזואליה, להוסיף אפקטים למוזיקה ואפילו להשתמש בכדורים כדי להוסיף פעימות נוספות משלך למוזיקה בלולאות מדוגמות.
התחושה של 3 התחנות ב- VR מושלמת. כשאני חושב על משחקי VR זה מה שאני רוצה, לקחת משהו שלא יכולת לעשות במשחק רגיל - אם היו לך 3 תחנות על מסך רגיל לא תוכל להחליף את התצוגה מספיק מהר - והוספת אלמנט תלת-ממדי שאינו זמין אחרת, זה באמת גורם לו להרגיש כמו עתיד טק. עם מאמץ מינימלי או רקע מוזיקלי קל להרגיש שאתה יוצר משהו מהנה שתרצה לחלוק עם אחרים.
Electronauts משוחק עם שני מקלות תוף וירטואליים שבהם אתה משתמש כמו שרביטים כדי לעזור לך לחתוך ולערבב רצועות. תלוי בשיר או אפילו בחלק השיר ישנם קטעים ברצועת הגיבוי שתוכלו לנגן כרצונכם, כמו גם היכולת להשתיק חלקי רכיבים כמו הכובע הגבוה או תוף הבס. אם האזנת ל Drum and Bass, Dubstep או EDM, תדע שאפשרויות השתקה מסוג זה עובדות טוב מאוד בשינוי זרימת המוסיקה.
לחוויה זו אין תנאי ניצחון, אך יש עדיין הישגים לפתיחה לחקר הדברים. מטרת המשחק הזה היא לא לנצח אלא ליצור מאמץ אמנותי חדש ולשתף עם הסובבים אותך. כרגע אין דרכים לשתף מיקסים שהרכבתם חיצונית, כמו דרך Soundcloud או משהו כזה. יש פקדים על המצלמה, וכששיחקתי איתם קיבלתי מסך קטן שמראה את האוואטר שלי עושה דברים מגניבים, אבל בשום מקום לא נראה שיש פונקציה של שמירה או הקלטה או הזרמה. אולי זה יופיע בזמן, אני מקווה שכן, המשחק הזה מרגיש כאילו צריך לשתף אותו כדי להעריך אותו באמת. המטרה היא ליהנות ולהפיק מוזיקה, ו לִהיוֹת המאסטר לערבוב וירטואלי של מעגל החברים שלך. לא קשה לדמיין מסיבה עם רמקולים נחמדים המחוברים למערכת VR, שבה מישהו בחוויה הזו עשה מוזיקה להנאה של כל הקבוצה.
אלקטרונים מה אני לא אוהב
באמת שהתמודדתי עם ההיבטים שאינם זוכים במשחק הזה. הייתי צריך להרגיש שיש מטרה בראש כאילו אני מסתדר טוב או לא, אבל המשחק לא הציע מעט בדרך של עידוד או אפילו הדרכה בסיסית. כל הזמן מצאתי את עצמי מחפש סה"כ רץ או מד בסגנון Guitar Hero שיגיד לי אם אני עושה טוב או רע - עשיתי כנופיה רעה, ממש ממש רע - ולא קיבלתי שום משוב מהמשחק ב את כל.
המדריך הוא גם פשוט מתסכל, כל כך בסיסי שכמעט ואין לו שום עזרה. ההדרכה מעבירה אותך דרך 3 הקוביות הפשוטות ביותר - הקוביות נכנסות לתחנת הבסיס כדי להעלות ממשקים חדשים לעבוד איתן - ואז נפרדת כאילו אתה יודע כל מה שיש לדעת. כשאתה מתחיל מוסיקה משלך אתה מבין שהכל הרבה יותר מסובך. זה מטריף לרצות להיות טוב אבל לא לדעת איך להגיע לשם.
המשחק מרגיש כאילו הוא עובד באופן פעיל כדי למנוע ממך להישמע נורא מדי אובייקטיבי. מצאתי את עצמי רוקד לאורך מסלול הדאבסטפ שעשיתי, מחכה בכיליון עיניים שהקצב יירד ואז הבנתי שאנחנו בתוך הפסקה בטוחה עד שהתחלתי את הצניחה, שכאשר לחצתי על הכפתור ברגע הנכון בדיוק נתנה לי ממש רֶטֶט. כמובן, הייתי עצוב מייד שלא היה שום חלק מהמשחק שאמר לי שעשיתי את זה נכון, וזה חלק מהנתק שיש לי.